החלטה בתיק מ"ת 2230-12-11

זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוען של עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים.

על פי האמור בעובדות כתב האישום, כשבועיים עובר ליום 30.11.11 הגיע המשיב לבית הוריה של המתלוננת וביקש ממנה לצאת, אולם המתלוננת סירבה.

או אז, תקף אותה המשיב על ידי כך שמשך אותה ובהמשכם של דברים איים עליה בכך שכיוון לכיוונה חפץ הנחזה להיות אקדח ואמר לה "אני אהרוג אותך ואת אחיך, אני נשבע לך שהוא ישב על כיסא גלגלים כל החיים שלו".

בנוסף, על פי האמור, ביום 29.11.11, איים המשיב על המתלוננת בכך שסימן לה באמצעות ידו על צווארו סימן של שחיטה, וכן, ביום 30.11.11 , פגש את המתלוננת ביציאה מבית הוריה ואיים עליה בכך שאמר לה כי "את זוכרת שבאתי לפני שבועיים ומה שאמרתי , אני אקיים, מהבית שלי אני אצוד אותך".

במהלך הדיון שבפניי, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה וזאת נוכח עדות המתלוננת וכן עדות של 2 עדים נוספים בתיק, המתארים את האירוע במסגרתו שלף  המשיב אקדח.

משכך, כאמור, קמה גם עילת מעצר, בעניינו של המשיב.

בצד דברים אלו, לדברי ב"כ המשיב, לא ניתן להתעלם מהרקע שהביא להגשת התלונה, אשר לדבריו מדובר בעלילה.

בפני בית משפט נפרסה תמונת מערכת יחסים מורכבת בין המשיב לבין המתלוננת.

בקצירת העומר אציין כי המתלוננת, על פי דברי המשיב, וכן לאור פסק דין שהובא לעיון ביהמ"ש, נשואה לו.

אכן, לא קיים רישום פורמאלי במשרד הפנים וזאת על מנת להימנע מעבירת ביגמיה, אולם, כאמור, בהתאם לפסק הדין של בית הדין השרעי מיום 12.1.11, אלו ביקשו להכיר יחדיו ב 2 בנותיהם באופן פורמאלי.

על רקע האמור לעיל, ובשים לב לתצהיר עליו חתומה המתלוננת מיום 5.9.11, ובו היא מבקשת להתייחד עם בן זוגה, אשר הינו אסיר, סבור המשיב כי הלכה למעשה, המתלוננת נישאה לאחר שעה שזו עדיין נשואה לו, כאשר אליבא  ב"כ  ניתן ללמוד כי המתלוננת אינה מהססת מלשקר בתצהיר.

לדברי ב"כ המשיב, התלונה נולדה רק לאחר שהמשיב התלונן במשטרה על כך שזו מכה את 2 בנותיהם, ובדגש על כך שביום 29.11.11 התפרסמה כתבת שער גדולה בעיתון "חדשות הנגב" בערבית ובה מפרט המשיב כי המתלוננת נישאה לאחר, למרות שעודנה נשואה לו.

אכן, מדובר בתמונת מערכת יחסים מורכבת, כאשר בית משפט שם לנגד עיניו את כל השתלשלות האירועים עד כה וכן את העובדה כי כאמור, תלונה נגדית של המשיב בגין אלימות קשה מצידה כלפי הבנות, עודנה מתבררת.

לצורך כך ולשם הזהירות, חרף ההסכמה לראיות לכאורה, ביקש בית משפט לעיונו את תיק החקירה, ובסופם של דברים, לא מצאתי כי ניתן לומר שהשתלשלות האירועים עד כה- יש בה כדי לבטל את הראיות לכאורה, אשר, כאמור, לא מורכבות רק מעדות המתלוננת אלא מעדויות של 2 עדים נוספים שגם אם הם קטינים, וגם אם הם מבני משפחתה של המתלוננת, מתארים במפורש את הסיטואציה בה המשיב שולף אקדח ומאיים באמצעותו על המתלוננת.

כידוע, בית משפט לא נדרש בשלב המעצר לשיקולים של משקל ומהימנות אלא אם כן על פני הדברים ניתן להצביע על סתירות מהותיות.

לא מצאתי בחומר הראיות, ככל שנוגע במתואר בכתב האישום, ככזה אשר ניתן לראות בו כמכלול כזה שאינו מקיים את דרישת הראיות לכאורה על פי הלכת זאדה.

במהלך הדיון שבפניי הציע ב"כ המשיב את אשתו הראשונה של המשיב , כחלופת מעצר.

נוכח כל שתואר לעיל, ברי כי יש בטרם אקבל את החלטתי הסופית, את מעורבותו של שירות המבחן אשר יתן דעתו למכלול הנסיבות המאפיינות תיק זה, לרבות אפשרות השבתו של המשיב לעיר רהט, כפי שעותר לה ב"כ המשיב.